בקשה ליישוב סכסוך בין בני זוג

כיצד עוצרים את “מירוץ הסמכויות” באמצעות “בקשה ליישוב סכסוך”?

יש להניח כי רבים מכם כבר יודעים שנושאים מסויימים הקשורים לסכסוך שנתגלע בתוך המשפחה יכולים להתברר בבית המשפט לענייני משפחה אך עשויים גם להתברר בפני בית הדין הרבני.

באופן כללי ביותר ניתן לומר שהסמכות לדון בסכסוך בין בני זוג נתונה לבית המשפט לענייני משפחה (למעט, עניין הגירושין עצמו), ואולם, יכול צד לכרוך לתביעת הגירושין גם את העניינים הכרוכים מעצם טיבם וטבעם בענייני הגירושין.

כך לדומה, ניתן לכרוך את מזונות האישה ומשמורת הילדים לתביעת הגירושין המוגשת לבית הדין הרבני.

במקרה זה, רק אם וככל שהכריכה נעשתה כדין ובטרם הוגשה התובענה בעניינים הכרוכים על ידי בן הזוג השני לבית המשפט לענייני משפחה (אף בטרם ניתנה החלטה בעניין הסמכות), יקנה בית הדין הרבני סמכות לדון גם בעניינים הכרוכים.

לא ארחיב ברשימה זה בעניין הכדאיות של כל אחד מבני הזוג להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני בנושאים הנתונים לסמכותם של שתי הערכאות הנ”ל אף לא ביתרונות של כל אחת מהערכאות, רק אומר כי מצב זה יצר את “מרוץ הסמכויות” בין שתי הערכאות.

“מרוץ הסמכויות” יצר מצב על פיו צד המעוניין להתדיין בערכאה זו או אחרת יפנה, מהר ככל האפשר ובטרם עשה כן בן זוגו, בהגשת התובענה לערכאה המועדפת עליו. היינו, לערכאה שבה הוא סבור כי יוכל להשיג את מבוקשו/ליצור לעצמו עדיפות דיונית וכו’, כל זאת אף שבמקרים מסויימים ניתן היה לאחות את הקרעים בין בני הזוג אף בלא הגשת תובענות לבית המשפט.

מיותר לציין כי איחוי הקרע בין בני הזוג אפשרי לעיתים רבות אך סיכויו הולכים ופוחתים כאשר אחד מבני הזוג כבר הגיש את התובענות, לבית המשפט או לבית הדין הרבני, בהם הוא פורש את מסכת חיי הנישואין שלו ואת הנסיבות אשר הביאו לרצונו לפתוח בהליכים משפטיים כנגד בן זוגו – נסיבות הנעוצות בדרך כלל בהתנהגות בן-זוגו, כך על פי טענותיו.

בדיוק לשם כך ועל מנת שלא “ירוץ” אחד מבני הזוג להגיש את התובענות לבית המשפט או לבית הדין הרבני בכדי להקנות סמכות לערכאה המועדפת עליו אפשר המחוקק להגיש “בקשה ליישוב סכסוך”.

בבקשה מעין זו פונה בן הזוג לערכאה המועדפת עליו ומבקש ליישב את הסכסוך שנתגלע בינו לבין בן זוגו. בבקשה אין צורך לפרט את השתלשלות האירועים אשר הוביל לקרע שנתגלע בין בני הזוג וכך גדל הסיכוי לאחותו.

תוצאות ההפניה לבית המשפט גוררת עיכוב ההליכים המשפטיים בין בני הזוג, לתקופה של 30 יום.

עם סיום עיכוב ההליכים ובמידה ובני הזוג לא הגיעו להסכם, יוכל בן הזוג אשר הגיש את הבקשה ליישוב סכסוך להגיש כתבי תביעה כנגד בן הזוג השני בתוך 30 יום.

הוגשו התובענות ייראו את מועד הגשתם כמועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

פרוצדורה זו מאפשרת לבן זוג המעוניין בכך למצות את ניסיון שלום הבית או את האפשרות להגיע עם בן זוגו להסכם כלשהו הקשור למערכת היחסים ביניהם בלא להגיש את התובענות שרצה להגיש (דבר אשר לבטח היה מלבה את היצרים ומעכיר עוד יותר את האווירה והיחסים) והחשוב מכל, בלא “להפסיד” את היתרון שיכול לזכות לו הקדים את בן זוגו והגיש את התובענות לערכאה המועדפת עליו.

רק במאמר מוסגר אציין כי על אף שמקובל לחשוב שבעניינים בהם ישנה סמכות מקבילה, היינו, הן לבית המשפט והן לבית הדין (מותנה בכריכה ובהקדמת הגשת התובענה) לבעל/לאב עדיף להתדיין בבית הדין הרבני בעוד שלאישה/לאם עדיף להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה, הרי שאין זה כך בהכרח.

לעיתים ישנה דווקא עדיפות לבעל/לאב להתדיין בבית המשפט בעוד שלאישה/לאם העדיפות היא לבית הדין הרבני.

יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובהחלט רצוי להיוועץ עם עו”ד המומחה בתחום זה על מנת לפעול בדרך הראויה, הנכונה והכדאית במקרה הספציפי.

צרו עימי קשר עוד היום לייעוץ ראשוני: 077-4048451,
052-5665105 או מלאו את פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם